החלטה בתיק ת"א 12182-05-12

המבקש בבקשה שלפני נפגע בתאונת דרכים ביום 9/1/10, עת רכב על אופנוע המבוטח על ידי המשיבה. ביום 7/5/12, הגיש המבקש תביעה נזיקית כנגד המשיבה.  עתה מבקש המבקש לאסור את פרסום שמו ופרטיו המזהים בהליך.

טענות המבקש

1.         לטענת המבקש, איסור הפרסום דרוש לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיותו. שכן מידע אודות מצבו הרפואי והבריאותי מתייחס לעניינים המצויים במרכזה של הזכות לפרטיות. גילויו של מידע שכזה וחשיפתו ברבים, ללא הסכמת בעל המידע מהווה פגיעה חמורה בפרטיותו. זאת בשים לב, כי הנגישות הגבוהה לתוכנן של החלטות שיפוטיות במאגרי מידע שונים ובמנועי החיפוש באינטרנט מעצימה את הפגיעה החמורה בפרטיות.

2.         לשיטתו, סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984 (להלן: " חוק בתי המשפט"). משקף נקודת איזון  בין עקרון פומביות הדיון לביו הזכות לפרטיות. האיזון יעשה כך שפגיעה בעקרון הפומביות תותר לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות כגון במקרה דנן.  

3.         עוד טוען המבקש, כי חשיפת שמו  ופרטיו המזהים בכל הקשור לתביעה זו אינה באה בגדרו של "עניין ציבורי". שכן המבקש אינו דמות ציבורית. יתרה מכך, הסכסוך  בתיק זה, הינו סכסוך שגרתי בין נפגע תאונת דרכים לבין חברת ביטוח. משכך אין בפרסום שמו ופרטיו של המבקש תועלת ציבורית של ממש.

4.         המבקש מדגיש, כי אין איסור פרסום גורף על ההליך כולו כאיסור פרסום חלקי המוגבל לשמו ופרטיו המזהים של המבקש. הותרת ההליך המשפטי, למעט שמו של המבקש, לעיונו של הציבור  ממזערת את עוצמת הפגיעה בעקרון פומביות הדיון.

5.         המבקש התייחס ארוכות לפסק דינו של בית המשפט העליון מפי השופט זילברטל ברע"א 482/13  אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מירה רפאל (23/4/13), שם החליט בית המשפט לחסות את שמו של התובע מנימוקים של פגיעה בפרטיות, חוסר עניין לציבור ופגיעה מזערית בפומביות הדיון.

6.         לסיכום, טוען המבקש, כי האיזון בין הזכות לפרטיות לבין עקרון פומביות הדיון שעה שהפגיעה בפרטיות חמורה בעוד הפגיעה בעקרון הפומביות מזערית, מובילה אלי מסקנה כי יש לאסור פרסום שמו ופרטיו של המבקש.  בהעדר נסיבות מיוחדות אין לפגוע בזכותו של התובע לפרטיות. זאת בשים לב, כי אין באיסור פרסום שמו של המבקש כדי לגרום נזק בלתי הפיך. 

טענות המשיבה

7.         מנגד, מתנגדת המשיבה לבקשה. לשיטתה, אחד מאבני היסוד של מערכת המשפט הינו חשיפת האמת. פועל יוצא של חשיפת האמת הנו עקרון פומביות הדיון, ממנו נגזרת הזכות לפרסם את אשר נאמר בבית המשפט והמתרחש בו.

8.         לטענתה, סעיף 68(א) לחוק  בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984, קובע את הכלל לפיו בית המשפט ידון בפומבי, כאשר כל בקשה לאיסור ו/או הגבלת פרסום מהווים חריג לכלל.  המקרה דנן אינו נופל במסגרת החריגים לכלל פומביות הדיון.

9.         פסיקת בית המשפט העליון מלמדת, כי סטייה וחריגה מעקרון פומביות הדיון אינה עניין של מה בכך. המשיבה מפנה לע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום פ"ד מט(1), 318 ואל על"ע 1368/04 מרדכי אפרתי נ' לשכת עורכי הדין, תק-על 2004(4), 290. שם נקבע כי מקום בו נתון לבית המשפט שיקול דעת  לאסור פרסום: ... " לעולם תיטה הכף אל עבר פומביות הדיון".

10.       המשיבה מוסיפה, כי פרטיותו של אדם אכן ראויה להגנה, ברם זכות הפרטיות אינה עומדת לבדה. מנגד לה ניצב עקרון פומביות הדיון הטומן בחובו משמעויות ציבוריות רבות, כדוגמת ערך חשיפת האמת.

11.       המשיבה אף הפנתה אל ע.א 2319/08 [תל - אביב] פלוני נ' פלונית (1.6.11), שם נדונה בהרחבה סוגית עקרון הפומביות אל מול הזכות לפרטיות. באותה פרשה נאמר, כי עקרון הפומביות יגבור על הזכות לפרטיות עת יש עניין ציבורי בפרסום פסק הדין.

12.       תביעות המוגשות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975, הינן בעלות השלכות על הציבור כולו. לעיתים יש להותיר פרסום על כנו אף כאשר אין מדובר "באישיות ציבורית", חרף הפגיעה הנטענת בפרטיות.

13.       בתחום הפרטי קימת חשיבות לחשיפת הפרטים במקרים בהם קובע בית המשפט קביעות בדבר מהימנות, רשלנותו של בעל מקצוע, התנהלות שלילית של מתדיין זה או אחר בעסקיו, טענה לקבלת תמורה שלא דווחה בתיקי נזיקין, קביעה של בית משפט כי אדם התחזה, לרבות בתיק נזיקין, כסובל מנכות כזו או אחרת  וקביעה כי הוסתר הליך משפטי קודם . קל וחומר, כי חשיבות זו גוברת בעניינים אשר בתחום הפלילי.

14.       לשיטתה, לו סבר המחוקק כי פרסום מידע רפואי, המהווה חלקה תביעת נזיקין, אמור היה להיות חסוי, חזקה עליו כי היה מוסיף סוגי תביעות אלה לרשימת החריגים לכלל פומביות הדיון. עובדה היא כי לא עשה כן. 

15.       בסופו של עניין, טוענת המשיבה, כי פגיעתו של המבקש הינה אורטופדית גרידא וכי אין במידע שיחשף אודותיו, כל פגיעה חמורה בפרטיות כטענת המבקש.

דיון